<h1>תניא רבתי סימן ס"ה</h1>
<h2>דף קה:</h2>
וכל המוריד דמעות על אדם כשר. הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו, שנא' (תהלים נ"ו) נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך.
תניא מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהן קטנים. מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר. שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה. ומותר לספוד ולבכות על תלמיד חכם בחולו של מועד. וכל שכן בחנוכה ובפורים. וההספד והבכי שעושין על המתים כבוד המתים הוא.
<h2>דף קנא.</h2>
ואם נפטר אדם בשבת. עושין כל ענינים הצריכין לעשות לו ובלבד שלא יזיז בו אבר. שומטין את הכר מתחתיו, ומטילין אותו על החול בשביל שימתין, פירוש שלא יסריח. ויש לפרש בשביל שימטין כדי שיתלחלח ולא יתחמם. ודומה לו שדה מטוננת. וקושרין את לחייו, לא שיעלה אלא שלא יוסיף. ותניא מביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין על כרסו כדי שלא יתפח, ופוקקין את נקביו כדי שלא יכנס בהן הרוח. ואין מעמצין את עיניו של מת בשבת. ולא בחול עם יציאת הנפש. ומצילין את המת מפני הדליקה בשבת. מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת בשבת. כדי להביאו בחול. דבשבת אפילו להביאו על ידי נכרים אסור. כתב החבר ר' צדקיה בר' אברהם הרופא ז"ל. מסתברא אם היה המת מוטל בבזיון ברשות הרבים או במקום מפולת. שמותר להוליכו על ידי נכרים דרך רשות הרבים. ואם היה בכרמלית אפילו על ידי ישראל מותר בשביל כבוד הבריות.
